זה זמן רב שאני מתחבט בשאלה: מדוע למרות חוקי המגן הקשים ונוקשים, ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה השונים הקיימים בדין, המבטיחים כמעט באופן גורף את הזכויות הבסיסיות של כל עובד, עדין מעבידים ממשיכים להפר זכויות עובדים במגזרים השונים?
אין הבדל לצורך העניין באם המדובר בעובד בכיר, עובד זוטר, עובד קבלן או עובד החתום על הסכם עבודה פרטי.
נראה כי המכאניקה שנוצרה במדינתנו כמעט מעודדת את ההימנעות מתשלום הזכויות בשיטת מצליח או שלח לחמך, כאשר העובד הבודד עומד מול מעסיק חזק בעל יכולת כלכלית ובד"כ גם עם רשת הגנה.
הנה הדוגמא הקלאסית למצב הדברים:
עובד מבין יום אחד כי לא כל זכויותיו משולמות לו. בד"כ (אם כי ישנם גם מצבים אחרים כמובן) זה קורה באחד משני שלבים:
האחד בשלב של סיום יחסי שהעבודה (התפטרות או פיטורים) כאשר העובד מתחיל לברר לעניין הזכויות שצבר עם השנים.
השני הוא כאשר העובד שומע כי אחד מעמיתיו לעבודה תובע את מעבידו וכי ישנם אי סדרים.
כאן מתחילה מסכת ארוכה של שיחות, התכתבויות שונות שבד"כ מתחילה באמצעות חבריו, מכריו, אתרי אינטרנט וגורמי יעוץ שונים בהם מתייעץ העובד.
עת מבין העובד כי נגזלו ממנו כספים כאלו ואחרים הוא בא בדרישה ממעבידו.
המעביד בד"כ חוסם כל טענה של העובד ומצהיר כי כל הזכויות שולמו לעובד כדין ואין למעביד כל חוב כלפי העובד. בחלק נדיר של המקרים משולם סכום נמוך וסמלי בטענה שנערכה בדיקה, נמצאה טעות במערכת ואלו ההפרשים.
או אז מתחילה הבעיה הראשונית של העובד. אותו מקור כספים ממנו הוא מתקיים אינו משלם לו את המגיע לו, והוא נמצא בחסר. אותו חסר אינו מאפשר בד"כ שכירתו של עו"ד שיאפשר לו להשיג את זכויותיו בפני ביה"ד.
חלק מהעובדים בשלב זה נסמכים על ארגונים וולונטריים או ההסתדרות בניסיון להשיג את כספיהם. חלקם האחר מצליחים לגייס כספים ושוכרים את שירותיו של עוה"ד.
הנה מגיע השלב השני ולעניות דעתי החמור מבעיות העובד. הוגשה תביעה, אשר בד"כ מוגשת אחריה כתב הגנה והצדדים מגיעים לגישור.
אין חשיבות למשך הזמן שעבר או הכספים הרבים שהוציא העובד, כאשר באופן שיטתי ל"צורכי פשרה בלבד" כפי שמציינים רבים, ההצעה הינה נמוכה מסך תביעתו ומתעלמת באופן מוחלט מהזמן שחלף, מריבית, מהצמדה והוצאות או שכ"ט עו"ד וזאת למרות שייתכן וכבר חלפו חודשים רבים, אם לא שנים מאז קרות ההפרה או הידיעה עליה.
העובד ניצב מול דילמה קשה – האם לקחת את הכסף שהוא זקוק להתקיימותו, אף אם הוא נמוך מסך זכויותיו החוקיות או להמשיך את התביעה למשך זמן רב המגיע לשנים.
הליך זה או בעייתיות זו, חוזרת על עצמה אף בשלב קדם המשפט, עת רשם/שופט בהליך זה מציע אף הוא הצעת פשרה אם כי מפוקחת יותר אך עדין מתחשבת בסיכון/סיכוי של התביעה.
אם לא די בזאת, הרי שבשלב זה העובד כבר חושש לזכויותיו וכספו, שכן חוות דעת מפי המערכת המשפטית משפיע רבות על דעתו עד לכדי פחד כי תביעתו לא תצלח, שהרי אם שופט/רשם אמר שהוא אינו זכאי לכל הכספים, מי הוא שיטען שכן.
הנה התוצאה בחלק ניכר מהתביעות המגיעות לפתחו של בית הדין – העובד מסכים להצעת הפשרה.
התוצאה – למרות שלעובד מגיעים זכויות השוות לכסף רב, הוא מקבל את חלקו (רוב העובדים רואים בכך הצלחה כי קיבלו כספים נוספים מאז הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים וכי המעביד, "למד את הלקח").
המעביד מצידו, שמר על הכסף בכיסו זה חודשים רבים ואף שנים, צבר עליו ריבית והצמדה ושילם רק חלק מהכספים המגיעים וזאת תוך הוצאות שוליות בעוד אלו היו אמורים להיות משולמים במלואם עוד בזמן עבודתו של העובד.
מה אם כן, הפיתרון?
- אכיפה – עם גילוי הפרה בזכויות העובד, יש מייד לדווח למשרד התמ"ת,על מנת שזה יפתח בחקירה כנגד המעביד. פניה בשלב זה מקנה יתרון עצום במסגרת ההליך המשפטי העתידי.
- ידע הוא כוח – ועל כן רצוי כי העובד יבדוק את תלוש השכר שלו מדי חודש, ובפקט את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו וחישוב השכר.
- אם קיים חשש כלשהו כי הופרו זכויות עובד, יש מייד להיוועץ עם עו"ד, על מנת לעמוד על זכויות העובד ולהימנע מהמשך הפגיעה.
זוהי דעתו האישית של הכותב מניסיונו כעו"ד, אין ליחס מאמר זה למעביד ו/או עובד זה או אחר.